תיק בבית משפט העליון. הלכה תקדימית.
בית המשפט העליון חייב את קצין התגמולים משרד הבטחון להכיר במצבו הרפואי הקשה של לקוח המשרד כנובע משירותו במשטרה. דובר בקצין בכיר במשטרה שעבר שני אירועים משמעותיים באותו היום: הן אי קידומו לתפקיד אשר יועד לו ומינוי מישהו זוטר יותר במקומו והן עקיפת סמכותו בשרשרת הפיקודית. האירועים השפיעו קשות על הלקוח אשר לקה בליבו והוחש לביה״ח בדחיפות שם נתגלו חסימות משמעותיות בלבו אשר הצריכו התערבות כירורגית משמעותית.
לא הייתה מחלוקת על הנכות ממנה סובל הלקוח בלבו, הוויכוח נסב סביב שאלת הקשר הסיבתי בין המחלה לשירותו במשטרה ולאירועים שחווה. התיק נוהל במשך מספר שנים החל מוועדות במשרד הביטחון, ערעור לבית המשפט המחוזי וכלה בערעור בביהמ״ש העליון.
לא ויתרנו עד שהצדק נעשה בביהמ"ש העליון ולקוח משרדנו הוכר כנפגע שירות הביטחון. זו הייתה הלכה תקדימית מאחר ויש לה גם השלכה רוחבית על כל אדם באזרחות לא רק בכוחות הביטחון. המדינה טענה כי כמו שבאזרחות לא הגיוני להכיר באדם שלא קודם בעבודה ולקה בליבו, כתאונת עבודה, כך צריך להיות גם בצבא.
ביהמ"ש לא קיבל את הטענה ועשה אבחנה בין העולם האזרחי לעולם הצבאי/פיקודי.
